<h1>העיטור אות ה' המחאה</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
גרסינן בפרק המקבל המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו. אבעיא להו חוזר או אינו חוזר. וקיימא לן כרבה דאמר חוזר. וקשיא ליה לרב אלפס הא דקיימא לן (גיטין י"ג:) תנהו לפלני במעמד שלשתן קנה ומשמע דסבירא ליה דחוזר דקאמר אחנוני קאמר. ופליג בין היכא דאית ליה גביה להיכא דלית ליה גביה כדאיתא בהלכות ודחי הא דגמרא דבני מערבא (שבועות פ"ז ה"ה) בחנוני על פנקסו הדא דתימר בשלא העמידו אצל חנוני אבל העמידו אצל חנוני אין בעל הבית חייב כלום. אלמא אף על גב דלית ליה גבי חנוני ולא מידי אינו חוזר. ומסתברא סברא דרב אלפס דהא (דרב) [דרבה] בדאית ליה גביה חבריה והא דבני מערבא ליכא לדחויה. ואפילו למאן דאמר חוזר איתה. ולא דמי דהתם בעל הבית גבי חנוני המחהו וחנוני אומר לו פרעתיך אבל אם ידוע שלא פרע פלוגתא דרבה ורב ששת היא. ומיהו מתניתין דהמחאה אפילו אית ליה גבי חנוני קיימא. והא דקיימא לן במעמד שלשתן קנה לא קשיא אהך דפלוגתא דרבה ורב ששת אפועל קאי וקיימא לן דחוזר דמסתמא כל היכא דלא פרע ליה מצי למהדר עד דלפטריה בפירוש ולימא ליה פטור אתה. והא דאמרינן במעמד שלשתן קנה כלומר החייב משועבד לנמחה ואינו יכול לחזור וליתנם לממחה ואם נתנם לו פטור וכל זמן שהנמחה אינו חוזר בו המומחה חייב לו. ולגבי קדושי אשה חיילי הקידושין משעה שקבלתם עליה לשם קדושין ועל מנת שישלים זה תנאו כדאיתא בפרק האיש מקדש (קידושין מ"ז.) בגמרא דהתקדשי לי בזו אבל הנמחה יכול לחזור בו אם לא יפרענו שהרי ברשות הממחה הן שיכול למחול לו החוב מידי דהוה אמוכר שטר חוב לחבירו והיינו טעמא דפלגינן מעיקרא (בגיטין י"ג:) בין מלוה לפקדון דבפקדון גמר ומשעבד נפשיה במלוה לא גמר ומשעבד נפשיה. ואמרינן נמי (שם י"ד.) בההיא הנאה דקא משתניא בין מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעבד נפשיה אלמא כדאית ליה גביה היא ועל המשעבד נמי קאי אבל הלוה לא נפטר אם לא פטרו בפירוש. והלכך לא קשיין אהדדי. והא דרב הלכתא בלא טעמא הוא ולא מוספינן עלה. ושדרו ממתיבתא לא נתן שולחני חוזר פועל אצל בעל הבית ונוטל שכרו ממנו וקיימא לן כרבה דאמר חוזר ואפילו קנו מיניה. וצריך עיון. ירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ד) ראובן חייב לשמעון סמכיה גבי לוי אפרסן לוי לית ראובן חייב כלום הדא דתימא בשלא עשו ערמה אבל עשו ערמה חייב. יש מפרשין אפרסן נשתגע ויש מפרש העני. והאי עובדא סייעתא למאי דאמרינן לעיל אם העמידו אצל חנוני אין בעל הבית חייב כלום וכגון שטוען שפרעו לוי אי נמי שפטרו. ואם עשו ערמה שהיה ראובן יודע שנשתגע או העני והמחהו אצלו חייב. והא דאמרי רבוותא דהא דרב הונא במתנה הוא טעמא רבא הוא ונטיא לסברא דילן דהלואה גבי ממחה לא מפטר אבל הנמחה דומיא דמתנה הוא ומשתעבד. והא דגינאי לאו קושיא היא וליכא בנוסחא דילן בטסקא, ומתנה הוא דהואי. ואפילו בהלואה אפריק קושיין שפיר.
